הלכתי לרוץ
הלכתי לרוץ
למרות הטעות התכתיבית, באמת הלכתי לרוץ
נעלתי על עצמי חולצה מנדפת מכנסיים ונעלי אסיקס, תחושה ספורטיבית והתחלתי ללכת
אחרי 200 מטר נראה שזה התחיל לעבוד, הרגשתי נהדר, בריא, האמת יכולתי לעצור פה, 200 מטר זה גם משהו, אבל החלטתי להמשיך ולעמוד במשימה – 2ק"מ – חברי בן סירה המליץ לי על שני קילומטר ריצה. אני שיפרתי את זה לטובת חמש מאות מטר הליכה, קילומטר ריצה ושוב 500 מטר הליכה להסדר נשימה
בהליכה פתאום מגלים איך דברים נראים אחרת, תאכלס אני עובר עם האוטו בכביש הזה כבר שבע שנים, פתאום עכשיו אני רואה בתים, גינות, קאקי של כלבים ,זה יותר מוחשי, יותר ליידי
אין ספק שאני מרגיש שספורט הוא משהו שבא לי בטבעיות, ולראייה, מצב הרוח שלי הולך ומשתפר עם כל צעד שאני עושה על המדרכה המשולבת, אני צריך לעשות את זה כל יום, אני אהיה בריא יותר
יצאתי מהשער של המושב לתוך השדות והרגשתי איך אני כבר רוצה לרוץ, השרירים שלי מכוונים, האיי פוד מתוח ללד זפלין, ואני מתחיל לרוץ. רץ, רץ, עוצר אותי מישהו להכוונה " תגיד איך מגיעים למוסך של הטרקטורונים..?" אני עוצר, אומר שאני לא יודע וממשיך לרוץ, לרוץ
האוזניות של האיי פוד קופצות לי באוזניים, אני מסדיר את הנשימה שנהיית כבדה, ורץ, עגלי זיעה מבעבעים לי על המצח, אני רץ, אני ספורטיבי, אני רץ, אני מגיע לצומת של כביש 40 מסתובב וממשיך לרוץ, השמש שורפת לי ת'גב, אני רץ , נראה שהריצה קצת פחות קלילה מאיך שהיא התחילה אבל אני רץ
אני מנחם את עצמי שעברתי חצי דרך, הזיעה מטפטפת לי לתוך משקפי השמש, ואז משהו משתנה, רגע, תאכלס אני חושב שהנשימה שלי לא סדירה. אולי אני אפסיק? אני צריך להפסיק? אני לא נושם אולי אני יעצור? אני מרגיש לא טוב. פעם ראשונה שאני רץ, לא צריך לקרוע את עצמי
אני מחליט להמשיך, עובר ליד אנשים שמסתכלים על האיש עם הראסטות שנושם כמו כבשה פועה, העישון הארור הזה, אין לי אוויר. מה אני ספורטאי בכלל? אני צריך לשבת בבית לייצר מוסיקה
הדרק האמיתי הוא שעכשיו אני גם רץ בעלייה, "אינעל העולם" איזה חום, השמש הזאת, למה יצאתי לרוץ חצי שעה אחרי האוכל? בא לי להקיא
אני לא רואה את עצמי אבל אני יודע שאני לבן כמו קיר, אני חושב שאני מתעלף, אני חייב להמשיך, חייב להמשיך, מה אני אספר לאישתי? שהתחלתי לרוץ אבל נשברתי באמצע?
משקפי השמש הופכים לחלונות שחורים ולחים, אני רטוב מזיעה כמו אחרי מקלחת, אבל אני כבר רואה את הסוף. סוף קטע הריצה כמובן, אחריו יש לי הליכה עד לבית, איך בא לי כבר ללכת, איך בא לי בית
אני נותן מעצמי מאמץ אחרון ומגיע לנקודה שקבעתי לעצמי,מאה מטר לפני מה שקבעתי לעצמי, שם אני מפסיק לרוץ ומתחיל ללכת, הליכה של שחרור, אני מרגיש משוחרר, משוחרר כמו איטריה מוכנה, אני נוזלי כמו המים שאני חייב לשתות ומהר, מהר לפני שיהיה פה ארוע מד"א חד נפגעים
אני שומר על קצב, אני מרגיש את הקצב, אבל תאכלס לא ניראה שאני זז כל כך הרבה, כן, אני קצת עומד…. אבל נושם כבד
הדרך הביתה קצרה, חוסר החמצן, ההלם בשרירים. הגוף שלי מתדלדל כמו גבעול ברוח סתי, אני בקושי מצליח להחזיק את הראש מלצנוח, את עצמי מלצנוח, הסחרחורת, האפאטיות, חוסר הכרה
אני הולך הביתה ובשארית כוחותיי אני מתכופף… ובזה סיימתי את שלב המתיחות והשחרור
אני כל כך עייף, כל כך תשוש, אני מוריד בגדים ונכנס למקלחת, מים, מים, מים, אני לא יכול לשתות מרוב תשישות אבל מים על הגוף, מים לצנן, אני רוצה לשחות בתוך הצינור של המקלחת דרך המוביל הארצי ועד מאגר אשכול בואך כביש 77.אני רוצה לישון
אני יוצא מהמקלחת, מתקשר לאשתי " רצתי עכשיו " אני מבשר לה, " איזה גבר" היא מעודדת אותי
אני מנתק ושוקע בשינה …. הכי ספורטיבית שיש
ג'וני
Nice Photo…
איך אפשר להרדם אחרי ריצה? רק מתמלים באנרגיה…